חוקי עזר

חוקי העזר הם חוקים שמתקינה הרשות המקומית^[1], ואפשר לראות בהם סוג של חקיקת משנה^[2]. בעזרת חוקי העזר מתאפשר לרשות המקומית למלא את תפקידיה, לפעול לפי סמכויותיה ולהסדיר את דרכי הפעולה של מחלקותיה במתן השירותים לתושבים. נוסף על כך, חוקי העזר מאפשרים לרשות המקומית להטיל על בעלי נכסים או מחזיקיהם את החובה לבצע פעולות מסוימות בנכסים אלו ולהימנע מפעולות אחרות כדי לשמור על טובת הציבור, בריאותו וביטחונו. חוקי העזר נועדו גם לתת לרשויות המקומיות את הסמכות להטיל על התושבים תשלומים שונים (היטלים, אגרות, דמי השתתפות ותשלומי הוצאות) כדי לממן את פעולותיהן לרווחת תושביהן וכדי לחלק את הנטל באופן הוגן בין התושבים.

[1]        הסמכות להתקנת חוקי עזר נקבעה בסעיף 250 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן – פקודת העיריות), ובסעיפים 14 ו-22 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] (להלן – פקודת המועצות המקומיות).

[2]        החקיקה הראשית היא החוקים שהתקינה הכנסת, ובהם פקודות הרשויות המקומיות לסוגיהן. התקנות והצווים שפרסמו השרים מכוחם של החוקים הם בגדר חקיקת משנה.