גלעד שאול ז"ל

 

לאלו שהכירו את גלעד שלנו אין צורך לתאר אותו במילים יבשות וכתובות, אך לאלו שלא הכירו אותו, כיצד מספרים במילים מועטות, מי היה גלעד. כפי שכתב באחד משיריו חברוהיקר יורם, גלעד היה גיל-עד, עד שבשניה מרת-גורל הפך לגל-עד.

גלעד, כשמו כך היה, תינוק וזאטוט מהספרים. לחיים תפוחות עם גומת-חן מקסימה אחת. תמיד צבטו אותו בלחייו ועד כדי כך, שלבסוף פחד לעבור ליד אנשים מסוימים שהיו מוכרים לו כצובטים כרוניים.

אהבת-חייו היתה בע"ח. קודם כל החתולים והכלבים ויותר מאוחר, אף נחשים, עקרבים, לטאות וכל מיני זוחלים אחרים.

כולם היו חבריו – ילדים צעירים ממנו וגדולים ממנו. התמונה הבלתי נשכחת של גלעד היא כשהוא בן 10, עם בן השכנים בן ה-15, מסתובבים עם עגלה הנושאת דוד גדול מלא תירסים גדולים למכירה בשותפות… כל כך ילד, כל כך טוב מסתדר עם כולם בלי מריבות בלי ויכוחים, עם חיוך על השפתיים, עם טוב-לב ללא גבול, זהו גלעד.

גלעד, בלימודים, היה במרכז העניינים שמחוץ למסגרת הלימודים, פרויקטים מיוחדיםוספורט ולבסוף בשנים האחרונות בעממי – ארגן חידון טבע יחד עם חברו הטוב יורם, חידוןטבע בט"ו בשבט. אותו המשיכו לארגן גם כשבגרו ועברו לתיכון ועד לגיוסם לצבא.

את הלימודים גמר כבר בשישית. לא רצה ללמוד יותר, רצה לעבוד להרוויח וליהנות, חשב לעשות בגרות אקסטרנית אבל נשמתו לא היתה בלימודים. גלעד למד קצת, עבד בכל דבר שהזדמן, קל כקשה. שיחק כדור-יד באגודת הספוט שלנו גני-יהודה – סביון. הוא שיחק בו זמנית בנערים ובבוגרים, כשעם הקבוצה האחרונה זכה להגיע לליגה הארצית. אחר שיחק בקבוצת הנוער של מכבי תל-אביב.

לאט לאט פיתח אהבה למסחר, והחליט, שבבוא היום, יעסוק בזה, ויצליח בזה כל כך, שבסופו של דבר יעסיק את כל חבריו הלומדים עם התעודות והתארים, והבטיח שכשטובה ואני נהיה זקנים, הוא יהיה זה שיטפל בנו.

הילד גדל עוד קצת ופתאום היה לגבר צעיר, יפה, גבוה, ועדין עם אותן תכונות נפלאות של הילדות. הוא נסע לחו"ל, לאירלנד, שם נהנה מאוד ובמיוחד מהעבודה בקזינו של חבר המשפחה שאצלו שהה.

תאריך הגיוס התקרב, גלעד שלא ידע מה בדיוק הוא רוצה לעשות בצבא, הצטרף לגרעין הנח"ל.אך לאחר שלושה חודשים בשל"ת עזב את הגרעין, בהכרזה שהוא הולך להתגייס לצנחנים, וכך היה. גלעד הצטרף ליחידה מובחרת – "העורב", כשלאורך כל המסלול חייך, לא התלונן, התלוצץ הרבה, והיה עם מורל גבוה.

גלעד נשלח לשמחתנו לקורס מדריכי אימון-גופני במכון וינגייט, ונהנה מאוד בקורס. עם זאת, אך נגמר הקורס, והוא כבר היה בלבנון שנית ומשם לא שב.

ב-2 לפברואר 1985 עוד חגג עימנו את חגיגת ה-25 שנות נישואין שלנו, למחרת היום  חזר ליחידה מאד לא שקט ומאד לא מרוצה… מה ניבא לו שפתאום סר ממנו חיוכו.

ואולי זה כמו דבריה של חנה סנש שמופיעים גם באנדרטה בגן לזכר גלעד:

"קול קרא לי והלכתי, הלכתי כי קרא הקול…"

אבא