אפרת (אפי) שוורצמן ז"ל
אפרת (אפי) שוורצמן ז"ל
ביום שלישי, 9.9.03, בשעת בין ערביים, החרידה אותנו ידיעה על פיגוע שאירע בטרמפיאדה ליד בסיסצה"ל בצריפין. שוב חזרו התחושות המוכרות של צער עמוק, כעס, תסכול ציפייה חרדה לראות במי נגעהפעם השטן .והפעם, הפעם זה ננעץ עמוק בליבנו כמו חרב.
אפרת – אפי – שוורצמן, בתם של רחל (מנקר) ויעקב שוורצמן, דור שלישי בגני יהודה, נכדה לאולגה,אחות ליונתן וחלק כל כך קרוב מעצמנו, נפצעה אנושות בפיגוע, ומתה שעות ספורות אחר כך בביתהחולים .יחד עם אפרת נהרג חברה יונתן, ששירת יחד עימה בחיל הקשר. הם הכירו בקורס הכשרתמפקדים ובתוך העבודה הצבאית נרקם ביניהם סיפור אהבה גדול.
אפי ויונתן היו בדרכם ל"אפטר",כדי לקנות מתנה לרחל, אמא של אפי, שיום הולדתה חל למחרת. באותויום אחר הצהריים ליווינו את אפי לקבורה בחלקה הצבאית בבית הקברות בסביון. המוני אנשים ליוו אותה,בוכים בשקט על מוות חסר טעם של ילדה שכל מי שהכיר אותה, לא יכול היה שלא לאהוב אותה ולהעריךאותה, שהאירה את חייהם של כל בני משפחתה וחבריה ושכל אחד ידע שהעתיד צופה לה גדולותונצורות.
לאפי היו חברים רבים, מבית הספר, מהצופים ומהצבא, אך במיוחד היתה קרובה לחבורת בנות מלוכדותמכיתתה בבית ספר סביון גני יהודה, שאיתן הלכה יחד מילדות, דרך הצופים והתיכון. החברות של אפיהגיעו להלוויה מהלוויתו של יונתן שהתקיימה כמה שעות קודם לכן במקום מגוריו, מושב ינוב.
לזכרה של אפי כותבות חברותיה: "יום שישי, ה-12.9 יומיים אחרי מותה הטראגי של אפרת-אפי. מפקדפתיחת שנה בשבט כנען 300 . חניכים מכיתות ד'-יב' עומדים ומקשיבים לקטע שנכתב לזכרה, עומדיםדקה בדומייה, ומביטים בתמונות שלה. חלקם היו איתה בצוות, את חלקם הדריכה, חלקם רישג"דה וחלקמעולם לא הכירו אותה ועמדו שם בדממה, מביטים בנו – החברים העומדים שם מאחורה בלי חאקיובוכים, ולא ממש מבינים למה. ובכל זאת היתה שם הרגשה של משפחה, של מחויבות, של בית. כיהצופים, השבט הזה, היה חלק גדול מאוד מחייה של אפרת. כחניכה בשבט מכיתה ד', דרך קורס הדרכה,הדרכה של גדוד ד', רישגו"ד גדוד ו' וריכוז השבט בכיתה יב'.
אפי אהבה את הצופים והיתה מסורה ומחויבת כל כולה, אם זה בשכבה הצעירה, שם היתה תמיד אחתמהצופיפנקיות שנשארו עד מאוחר לעזור בעבודות למחנה קיץ, ואם בשכבה הבוגרת שם השקיעה כלדקה מזמנה למען הצוות והחניכים. השבט היווה לה אתגר והיה לה כבית שני.
לתאר בן אדם כמו אפרת בכמה מילים זה סיפור מאוד לא פשוט, לתאר את החוויות הרבות, ההיכרותהמעמיקה וכאב האובדן שהוא בלתי ניתן להמחשה, במיוחד כשאנחנו עדיין לא ממש מעכלים ומביניםשאפי שלנו כבר לא איתנו. לאבד חברה כמו אפרת זה משהו שהמוח פשוט לא מסוגל לעכל, אתה מרגיששמשהו השתנה, שאתה נושם אחרת אבל אתה לא באמת מבין. אנחנו גדלים בחממה, סביון וגני יהודה,שכבת גיל אחת, מכיתה א'-ט', 50 חבר'ה שלומדים ביחד, הולכים לצופים ביחד ופחות או יותר עושיםהכול ביחד. אפי התחילה את דרכה בבית הספר בכיתה א-2, ילדונת רזה רזה, מתולתלת וחכמה, עם חיוךמבויש ועיניים לומדות וחוקרות שלא הפסיקו ללמוד את החיים גם בחלוף השנים.
אפי תמיד היתה מצטיינת בלימודים, מהבנות שמשגע אותך איך הן לא יושבות דקה על החומר הלימודיומוציאות 100 בכל המבחנים. מאלו שלוקחות הכול בקלות, קלות שאפיינה את אפי בהכל, אף פעם לאלחוצה ולא מלחיצה,תמיד צוחקת על הכול במעין שקט מיוחד רק לה. כל כך הרבה תכונות, עולם ומלואובבחורה צעירה. השלווה והשקט, התמימות והטוהר האמיתיים כל כך, היכולת לחייך גם שקשה, היכולתלהיות כל כולה קשובה לאדם אחר ולדעת מה להגיד ולהדביק אותו בצחוק שלה.
אפרת הספיקה לגעת בכל כך הרבה אנשים בחייה הקצרים. אנשים שכבשה את ליבם ממבט ראשון,מאות אנשים שלוו אותה גם בדרה האחרונה – בהלוויה, ונתנו כבוד אחרון לבחורה שראויה לו כל כך.
בלוויה נשאה שלי בילד הספד קורע לב שגם הוא נכתב ע"י החברות:
"יושבות בחדר שלך ומנסות לכתוב מילים אחרונות. לעזאזל! מילים אחרונות! איך יש לנו בכלל אתהזכות? אפרת, אפי, החכמה והעדינה, היפה והמוצלחת והמיוחדת, כל כך מיוחדת!
אפרת שהייתה חלק בלתי נפרד מאיתנו כל כך הרבה שנים. החום והרכות, שמחת החיים והאהבה הרבהשהייתה טמונה בך באופן מעורר הערצה. זה כאילו סרט של מישהו אחר, את עוד מעט תיכנסי לפה עםחיוך ותגידי שהכול חלום בלהות נוראי שעומד להסתיים בעוד כמה שניות. תמיד זוכרים ואומרים עלאנשים לאחר אובדנם את כל התכונות ואת כל הגדולה שהייתה בהם ולעמוד פה ולספר על גדולתך, אתהיית אומרת שזה בנאלי ולא ייחודי. אבל את, אפרת, היית כולך מופת ודוגמא בחייך, אז איך אפשראחרת?
מוקפות עכשיו תמונות שלנו, שלך, של החיוך, של המבט שטומן בתוכו כל כך הרבה. אנחנו תקווה שאתויונתן ביחד, היכן שאתם, שומרים זה על זו, וממשיכים להיות מוקפים באהבה הטהורה והמדהימהשהייתה לכם.
כאן למטה נתגעגע לעד, ולעולם תישארי עמוק בליבנו. אפרת, כמו שאמרתי קודם, זה פשוט לא נקלט,את עדיין כאן, ותישארי חלק מחיינו לנצח.
אפרת, אפי, אפרתוש, תזכרי תמיד, אבל תמיד שאנחנו אוהבות אותך כל כך!!!"
שלי בילד