פאול ויטסון ז"ל

פאול

פאול נולד ביוהנסבורג בספטמבר 1955 ועלה ארצה עם משפחתו ב-1961.

התחיל את לימודיו עוד בדרום אפריקה והמשיך בביה"ס העממי סביון – גני יהודה, ואח"כ בעירוני ט' ביד אליהו. לקראת סוף הלימודים החלה לבלוט נטייתו למתמטיקה ולמדע, ונראה, שלולא נפל היה מוצא את עתידו בשטחים אלו. נטייה זו בלטה במיוחד בשנתיים האחרונות של לימודיו ובתקופת שרותו הצבאי.

 

פאול התגייס לחיל השריון לאחר מלחמת יום הכיפורים. השתלם, ראשית בקורס נהגי טנקים, ואח"כ בקורס מפקדי טנקים במעבר המיתלה בסיני.
בסיום הקורס, נתבקש לדחות את השתתפותו בקורס קצינים ולהישאר בהדרכה לתקופה מוגבלת כמדריך במפקדי טנקים.בתקופהזו התבלטו תכונותיו.

היתה לו דרגת רב סמל, והיה היחידי בדרגה זו שמילא תפקיד של מדריך.

כל יתר המדריכים כבר סיימו את קורס הקצינים. הוא המציא שיטה מיוחדת לתדלוק טנקים בשדה, כאשר הדלק מסופק מן האוויר. את השיטה הוא הדגים בפני המטה הכללי ונבחר לייצג את חיל השריון בקבלת הפנים של נשיא המדינה ביום העצמאות 1975. לדאבוננו הוא לא זכה להגיע לכבוד זה – פאול נהרג כתוצאה מתאונת אימונים בינואר 1975, והוא בן 19.

 

כמובן שבתקופה קצרה זו היה לו מעט זמן לפתח את התכונות העצורות בו, אך בנוסף להישגים שכבר צויינו לעיל, הוא ביים והשתתף בסרט עם ידידו הטוב, אבי, ופיתח את אהבתו למוזיקה ולאומנות פלסטית.

פאול גדל במשפחה שהמלחמה היתה שנואה עליה, וזה גם התבטא בגישתו לחיים. למרות זאת ידע היטב שיש נושאים שעולים מעל הרגשות אלו, ולכן מילא את תפקידו בצבא בגאווה ובנאמנות. בין המכתבים האחרונים להוריו הוא כתב: "אני חולם על היום בו לא אהיה עוד חייל לוחם".

 

מילות הספד אשר מבטאות את הרגשת משפחתו, כתובות על הגלעד בניו יורק, לזכרון אלו שנפלו במלחמת ויאטנאם: "חשוב לרגע וחבוק את זכרון הגיבורים הדוממים שלא חזרו".