יהונתן מאיר ז"ל

יהונתן

ג'ון, שהיה הפתולוג הראשי של צה"ל, נפצע אנושות בזמן פעולת חילוץ וזיהוי של 20 חיילי צה"ל שניספו בהתרסקות מטוסם בפסגת ג'אבל הילאל בסיני, בנובמבר 1975. על אותהפעולת חילוץ סיפר חייל שהשתתף בה:

"היתה רוח נוראה על ההר, הכל רעד ונדמה היה שהמקום עומד להתמוטט. ידענו שמוכרחיםלהגיע לפסגה בהקדם אך הפחד היה נורא. היינו מטפסים כמה מטרים ונעצרים. רוב החיילים פשוט נשכבו על הבטן וחיכו שהסופה תשכך. היינו קרובים לאפיסת כוחות והמפקד החליט שאסור להמשיך ולטפס כך. אולם ד"ר יהונתן מאיר לא ויתר. הוא ממש דילג כמו איילה והצליח לטפס עד לקרבת הפסגה ומיד החל בעבודתו. ד"ר יהונתן מאיר החל בזיהוי החללים תוך סיכון אישי, כאילו הייתה זו שליחות עליונה

הוא סידר לעצמו שלוש אבנים כדישיהיה לו על מה להישען, אך לפתע הדרדרה אחת האבנים וד"ר יהונתן נפל מהצוק אל תוך ואדי עמוק".

ג'ון שכב מחוסר הכרה בביה"ח סורוקה בבאר שבע, לשם הועבר במסוק חילוץ כאשרהרופאים נותנים סיכויים מעטים לחייו. שבעה חודשים נאבק על חייו, הועבר מבאר שבעלבלינסון, משם לבית לוינשטיין ולבסוף למחלקת שיקום בביה"ח תל השומר, שם נכנע גופו למאבק הממושך. הוא נפטר ב-23 ביולי1976

ג'ון נולד ביוהנסבורג, דרום אפריקה ב-1927, והיה בן יחיד להוריו. הוא התחנך בבית הספר "קינג אדוארדס" ונודע כתלמיד וספורטאי מצטיין. את תוארו האקדמאי רכש בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ווטואטרסאנד ביוהנסבורג.

את הסטאז' החליט ג'ון לעשות ברודזיה כרופא משפחה. בשנת 1955 נישא להילרי ובדרום אפריקה נולדו שני בניהם אורון (מרק) ורוני. הבת, יעל, נולדה בארץ. ג'ון היה רופא משפחה בדרום אפריקה מספר שנים בטרם החליט לעלות ארצה עם משפחתו באוקטובר 1960.

ב-1961 שוכנע ג'ון לעסוק ברפואה משפטית עקב מחסור ברופאים פתולוגיים בארץ והנחיצות הגדולה של המקצוע.

ג'ון היה מנהל המכון לרפואה משפטית ובין היתר עזר לרבנות בשיקום קברים שחוללו בהר הזיתים לאחר מלחמת ששת הימים ואף זיהה את שלדו של אבשלום פיינברג ברפיח.

ג'ון שרת כרופא במילואים עד אשר פנה אליו קצין הרפואה הראשי בבקשה להתגייס לצבא הקבע בשנת 1969. ג'ון נענה לבקשתו ומונה לפתולוג הראשי של צה"ל. בעקבות הישגיו הרפואיים והמדעיים במלחמת יום הכיפורים, הועלה לדרגת סגן אלוף.

דבריו של קצין הרפואה הראשי דאז, ד"ר דן מיכאלי על ג'ון במכתב לאשתו וילדיו היו:
"מותו של סא"ל ד"ר יהונתן מאיר ז"ל מהווה מכה קשה לחיל הרפואה ולפתולוגיה המשפטית בארץ.
ד"ר מאיר נפל על משמרתו בעת מילוי תפקידו, כאשר מתוך דבקות במטרה עשה מעבר למוטל עליו.
הדבר נובע משאיפתו לשלמות ומרצונו לבצע את משימת הזיהוי של חללי המטוס במהירות כדי להביאם לקבר ישראל. במשך השנים שבהם שירת ד"ר מאיר ז"ל בצה"ל הוא זכה להערכה רבה ביותר של כל מי שבא איתו במגע.

במיוחד ראויה לציון הערכת הרבנות הצבאית אשר ראתה בו שותף פעיל במילוי חובתם כלפי חללי צה"ל ומשפחותיהם.

סמלי וטראגי הוא כי דווקא במילוי תפקיד זה נפגע ד"ר מאיר. החלל שהותיר אחריוהוא עצום… ד"ר מאיר הווה, בעצמו, מוסד ששירת את כל הגורמים הקשורים ברפואה
צבאית-משפטית, משטרת ישראל ומשרד הבריאות. אני מקווה שנוכל למלא ריקנות זוולפתח את המוסד כי אני בטוח שזו משאלתו".

איש יקר ויוצא דופן, בעל חוש הומור, אנושיות, ואהבת הזולת, שכולם זוכרים עד היום.